פסק-דין בתיק ת"א 4247-09

1.         לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן מחלוקת שנתגלעה בין בעלי דירות בבית המשותף הנמצא ברח' נתן הנביא 11 בירושלים (להלן: "הבית המשותף").

            התובע הינו הבעלים של דירה הידועה כחלקת משנה 59/4 בגוש 30053.

            הנתבעת הינה בעלת דירה באותו בית הנמצאת מתחת לדירת התובע והידועה כחלקת משנה 59/2.

            בכתב התביעה העיקרי טוען התובע כי בראשית חודש מרץ 2009 נדהם לגלות שהנתבעת, בין בעצמה ובין על ידי אחרים, ללא קבלת רשות ו/או אישור של התובע ו/או מבעלי הדירות בבית המשותף, ביצעה עבודה של הגבהת מפלס המבואה באמצעות ריצוף במרצפות ולאחר ביצוע העבודה, הוגבה מפלס המבואה מעל 3 ס"מ.

            כתוצאה מכך נחסם הניקוז מדירתו של התובע החוצה ודלת הפלדה נחסמה, כיוון שפתיחתה הייתה חיצונית ולא ניתן היה לפתוח אותה.

            הנתבעת חתכה את הדלת ללא רשות, קיצרה אותה לרבות מוט הנעילה ובכך פגעה באטימותה.

            במצב זה, המים במבואה מתנקזים אל תוך דירת התובע ואילו מדירת התובע אין אפשרות לניקוז המים החוצה אל המבואה. על כן מבוקש להורות לנתבעת להסיר את הריצוף, להשיב את מפלס הריצוף לקדמותו ולהחליף את דלת הפלדלת. כמו כן הוגשה תביעה כספית על סך 10,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לתובע ובכלל זה בזבוז זמן ועוגמת נפש.

2.         הנתבעת טוענת, כי בנה התקשר פעמים אחדות לתובע והודיע על חדירת כמויות מים לדירתה. משהתובע לא תיקן דבר, הוצע על ידי בנה לתקן את הדרוש תיקון והתובע ישלם את עלות התיקון. חרף פניות, התובע לא שילם עבור התיקון ולא על הנזקים שנגרמו לה. לטענתה, העבודה בוצעה תחת מגבלות ונתוני השטח ולא ניתן היה לבצע את העבודות בצורה אחרת באופן שתהיה זרימה של מים לנקודת הניקוז שבחוץ.

            עוד טענה הנתבעת, כי לא רק שלא נגרם נזק לתובע, אלא צמחה לו תועלת רבה, זאת תוך הקטנת נזקי הנתבעת.

            כאמור, הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד בו היא מבקשת לחייב את התובע לבצע תיקון במקלחת שבדירתו, סילוק האזבסט וכן תביעה כספית בסך 36,600 ש"ח.

3.         מלבד התובע העיד המהנדס האזרחי סילביו ארבל הופמן, אשר ערך חוות דעת מטעמו.  הנתבעת לא העידה ומטעמה העידו בנה מר גדעון אמיסלי והמהנדס אייל כהן אשר ערך חוות דעת מטעמה.

            לאחר עיון בכתבי הטענות ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, שמיעת העדויות הנ"ל ועיון בחוות הדעת מטעמם, שוכנעתי כי יש לקבל את התביעה העיקרית ולדחות את התביעה שכנגד מהטעמים שיפורטו בהמשך.

4.         אין מחלוקת כי בסוף חודש פברואר תחילת מרץ 2009, ביצעה הנתבעת עבודות במבואת הכניסה לדירת התובע. בנה של הנתבעת, אשר בשל היותה אישה מבוגרת כבת 80, מטפל בענייניה, הודה כי ביצע עבודות אלה, אלא שלטענתו, ביצע תיקונים אלה לאחר שפניותיו לתובע והתרעותיו כי כמויות של מים חודרות לדירת אמו, לא נענו והתובע בעצמו הציע לו לבצע את העבודה והוא ישלם לו את העלות (ר' ס' 6 לתצהיר גדעון אמסילי).

התובע מצידו העיד כי הסכים לביצוע התיקון כיוון שחשב שמדובר בעניין פעוט של הרמת "מרצפת או שתיים, זיפות תחתיהן, כדי למנוע את הרטיבות, והידוק המרצפות בשנית", אך לא כפי שנעשה בפועל (ס' 10 לתצהיר התובע).

            מכאן, שאין חולק כי הנתבעת ביצעה את העבודות בשטח הרכוש המשותף ועתה נותרה שאלת הנזק שנגרם לתובע ואחריות הנתבעת לכך.

            התובע העיד, כי לפני שבוצעו העבודות מטעם הנתבעת, היה מפלס המבואה נמוך בכ-3-4 ס"מ מסף הכניסה לדירתו, כך שניתן היה לנקז מים מדירתו אל המבואה ומי גשמים שהצטברו מבואה לא היו יכולים להיכנס לדירתו.  ואולם, בשיפוץ שבוצע מטעם הנתבעת, הוגבה מפלס המבואה בכ-3 ס"מ מעל מפלס דירת התובע, באמצעות ריצוף במרצפות כך שנחסם הניקוז מדירת התובע ומים שמתנקזים במבואה חודרים לתוכה. כמו-כן, דלת הפלדלת שבכניסה לדירתו נפגעה וכך גם נעילתה ואיטומה. עדותו של התובעת מקובלת ומהימנה עלי ולא מצאתי כל סיבה שלא לקבלה.

            המומחים מטעם הצדדים בחנו את המצב הקיים במבואה.

בחוות הדעת מטעם הנתבעת קבע המומחה:

"בבחינת המצב הקיים כעת במבואה- 1.  ריצוף הקרמיקה קיים בשיפוע של 1% אל הניקוז למרות שהתקן מחייב שיפועי חוץ להיות במינימום 2%".